מרצון להגשמה

כיצד להוציא מהכוח לפועל את מה שאתם רוצים?

​

עמוק בבטן זועקים הרצונות שלנו להתגשם. שנים שאנחנו רוצים. אבל כלום לא קורה. עוד תרוץ ועוד ודחיה ורק זה יגמור ללמוד וזה יגדל ועוד מעט ואולי מחר. מה יהיה? עד מתי נמשיך ככה? מתי נקשיב כבר לצו ליבנו וניתן לעצמנו את הכבוד הראוי ולפחות נתחיל. כי אמנם לכל זמן ועת לכל דבר אבל שלא נחמיץ את השעה!

​

אנחנו הרבה יותר טובים ממה שאנחנו מכירים

​

השלב הראשון וההכרחי כדי שנוכל לעשות אפילו צעד קטנטן לקראת הגשמת הרצון שלנו הוא להיזכר בכוחות, בעוצמות ובמשאבים הטמונים בנו, ששימשו אותנו כבר בעבר ובהם היינו גאים ובכמה שאנחנו טובים וייחודיים. נסתכל סביבנו ונראה את כל הברכות שלנו וכל הדברים הטובים בחיינו שהשגנו במו ידינו. סיימנו בדם יזע ודמעות לימודים? נסענו לבד לסוף העולם? ומה היה בצבא? כבשנו יעדים? מצאנו את בחיר ליבנו? ידענו לזהות הזדמנויות? בנינו בית במו ידינו? התגברנו על כאב ויצאנו מחוזקים? ניצחנו מחלות? ילדנו ילדים ובזכותנו הם כל נהדרים? למדנו לרקוד או לצייר או סתם איזה קורס מרתק על פיזיקה של הכוכבים? כשנזכרים בכמה שאנו טובים האומץ לאט לאט מתחיל לזרום לנו בעורקים.

כשיודעים את המה האיך הוא פשוט

ועכשיו נדמיין בפרטי פרטים, אם הכל היה אפשרי והכל היה מותר, איך היינו רוצים שיראו חיינו בעוד כמה שנים. מבחינת עבודה, חברים, משפחה וכמובן זוגיות ואינטימיות שממלאים את הלב ונותנים טעם לחיים. נתמלא אושר ושמחה כי זהו המקום בו הרצון שלנו נמצא.

כדי שהרוח תביא אותנו עלינו לדעת לאן שטים

ואחרי שהתרגשנו מחיינו העתידיים נגדיר במשפט אחד מה בדיוק אנחנו רוצים. נגדיר מטרה, שאפשר לראות בעיניים ושאפשר יהיה למדוד, כמו למשל: לחפש בן זוג אוהב ותומך או להירשם לתואר שני, לעבור דירה או לעשות ספורט ולאכול בריא, להרצות לפני קהל, לשפר את היחסים במשפחה, להכיר חברים חדשים שיהיה עם מי לבלות או להחזיר את התשוקה לזוגיות.

הכלבים נובחים והשיירה עוברת

ואז נתכונן כי בדיוק בשלב הזה ישתוללו במוחנו הקולות הפנימיים שיזעקו ויגידו מה פתאום עכשיו, ותעזוב זה לא בשבילך ומי אתה חושב את עצמך, ואיך תצליח, זה מסובך ואיזה פחד ואתה לא מסוגל. וקופאים במקום, ואומרים מה פתאום, ואחורה פנה ומורידים את הראש. אז נא לא להיבהל! את הקולות הללו אנו מכירים היטב. הם צצים במוחנו ישר איך שאנו קצת זזים ורוצים לעשות מהלכים חדשים. הם לא רעים. הם שמרו עלינו כשהיינו קטנים, שלא ניפול במדרגות, שלא ניפגע ושנהיה מוגנים. אז נקשיב לקול שעושה הכי הרבה רעש ונענה לו תשובות כדי שיירגע. שאל דאגה, שאנחנו יכולים וטובים ועשינו כבר בעבר, שאנחנו שקולים וזהירים והכי חשוב שננסה ושיש לנו את האומץ להיות בלתי מושלמים. כי עכשיו זה הזמן ואנחנו לא מוותרים ונותנים סוף סוף לעצמנו את הכבוד ולא רק לאחרים. נענה לו כך בכל פעם שיצוץ עד שיירגע, כי הקולות הללו נרגעים כשהם רואים שאנו בטוחים ויודעים מה שאנחנו עושים.

גישה נפשית חדשה

והכי חשוב, מעכשיו ועד בכלל, ובכל הזדמנות נעודד את עצמנו כמה שיותר על כמה אנחנו טובים, שווים, מסוגלים ויכולים. עם דוגמאות והוכחות עד שנתמלא ונאמין, ויראו עלינו בברק בעיניים ובשפת הגוף. נסתובב זקופי קומה, נטפח לעצמנו על השכם כי אנחנו ראויים ומגיע לנו וכי אין עוד כמונו בכל העולם.

כל הפוסע פסיעה קלה לכת ירחיק

זקופי קומה, מכירים בערך עצמנו, יוצאים לדרך לקראת הגשמה. בצעדים קטנים ופשוטים כל אחד על פי יכולתו, בלי להסתכל קדימה ולא לצדדים, מתחילים לצעוד עם הרגל החזקה. ככה עוקפים את כל הפחדים והרעשים. כל יום ביומו צעד קטן ועוד אחד. לאט לאט מתקדמים במהירות ובלי שמרגישים לעבר היעד הנחשף. גדולים מהחיים עם שרירים בנשמה, רואים את האור בקצה המנהרה ועוד רגע כבר בדרך לפסגה הבאה.

ומה התובנה?

האמת מתהווה במעשים ולא בפטפוטי סרק. לכל אחד מאיתנו יש את היכולת ואת הפוטנציאל להגשים את המטרות שלו. יש לנו אפילו יותר ממה שאנו מדמיינים. אם לא מעודדים אותנו עלינו לעודד את עצמנו. לטפוח על השכם ולהגיד אין כמוני! אני יכול! הישענות על הכוחות, המשאבים והעוצמות שלנו מאפשרת לנו לעמוד על הרגל החזקה ונותנת לנו אומץ לב להגשים הלכה למעשה את הרצונות והמהווים שלנו.