אסור לאבד תקווה
עודכן: 23 בפבר׳ 2019
בחודש אפריל שנת 1849 ערכה המשטרה החשאית של הצאר ניקולאי הראשון גל מעצרים בקרב מי שנחשדו כחברים ב"חוג פטרשבסקי".
(חוג פטרשבסקי – קבוצה של אינטלקטואלים שנהגו להיפגש בביתו של פטרשבסקי-בן אצולה רוסי, על מנת לדון ברעיונות סוציאליסטים וליברלים)
אחד העצורים היה דוסטויבסקי ( היה מגדולי הסופרים החשובים בתולדות הספרות הרוסית והעולמית).
אחרי דין ודברים שנמשכו יותר מחצי שנה הוחלט למצות את הדין עד תומו ולהוציא להורג 16 מן האסירים. דוסטויבסקי היה ברשימה.
בסוף חודש דצמבר נלקחו דוסטויבסקי ואחיו לגורל לכיכר סמיונובסקי לביצוע גזר הדין. איש מהם לא ידע שיום קודם חזר בו הצאר והחליט להמיר את גזר דין המוות בעבודות פרך בסיביר הרחוקה.
אך כדי לוודא שאף אחד מחברי החוג לא יחזור לעולם לפעילות חתרנית, החליט הצאר על תוספת קטנה לעונש הגלות ועבודות הפרך – הנידונים יעברו הוצאה מדומה להורג – הם יעברו את כל התהליך של ההוצאה להורג כולל פקודת הירי, ורק ברגע האחרון יואילו בטובם לגלות להם שהצאר הרחום חס על חייהם.
כיתת היורים שלפה את העצורים מתאם כשעיניהם מכוסות. הם הוצמדו בשורה לקיר . כיתת היורים עמדה בשורה מולם. הם כיוונו את הרובים....ואז.... נשמעה הפקודה "אש" .....ובעקבותיה נשמעו מילות החנינה והבשורה של הצאר על המרת העונש בעבודות פרך בסיביר.
אחד האסירים הלבין שערו ואחר איבד את שפיותו. כל אחד מהחנונים נידון לשאת צלקת בנפשו לכל ימי חייו.
ההוצאה המדומה להורג שינתה את חייו של דוסטוייבסקי מן הקצה אל הקצה ובין היתר השפיעה עמוקות על פועלו הספרותי. את כל יצירותיו החשובות הוא כתב בעקבותיה.
תובנה מיוחדת שהייתה לדוסטוייבסקי בעקבות אירוע זה:
דוסטויבסקי הבין שעד רגעינו האחרונים נשארת איתנו התקווה. היא מתה כאשר אנו מתים, היא חיה כל עוד אנחנו חיים. דוסטויבסקי זכר שהתקווה לא עזבה אותו כאשר כיתת היורים שלפה אותו מתאו. התקווה לא עזבה אותו כאשר הוא הוצמד לקיר בכיסוי עיניים. התקווה לא עזבה אותו ברגע שהוא שמע את הפקודה "נשק הרם". התקווה האבסורדית התעקשה להישאר לצדו אפילו בהישמע פקודת "אש!"
התקווה נשארת גם כאשר אין שום תקווה. גם אם נחליט לוותר על התקווה מכול וכול, התקווה לא תוותר עלינו. גם כאשר אומר האדם בלבו כי אין תקווה, אין הוא באמת טורק את הדלת בפניה.
תקווה היא זו שנותנת סיבה להמשיך לחיות, סיבה לצפות לבואו של בוקר חדש. בתקווה טמון הכוח המניע אותנו לרצות ולעשות.
רבי נחמן מברסלב היה אומר אסור להתייאש אם הגיע זמן קשה רק לשמוח יש
מתוך עץ החיים- חיים שפירא