איך היא הצליחה סוף סוף לקום ולרקוד?

כל החיים היא חלמה שיהיה לה אומץ לקום ולרקוד. אבל היא רק הסתכלה על כולם רוקדים ואכלה לעצמה את הלב. הלוואי והייתה מעיזה להזיז את עצמה מהכיסא.

חברה טובה שהכירה אותי שאלה: "גלית, מה את יכולה לעשות בנידון? אם הכלה חייבת בחתונה לרקוד".

אמרתי לה שתשלח אותה אלי לאימון. אני מבטיחה לה שבחתונה של הבת שלה היא תרקוד. היא הגיעה אלי בריצה כי הגיע הזמן להתגבר על הבושה.

ומה עשינו באימון?

בפגישה הראשונה היא נזכרה כמה היא טובה, וכמה כוחות יש לה, ועל מה בחיים היא התגברה. היא התמלאה אומץ ועכשיו כשהיא עומדת על הרגל החזקה היא הייתה מוכנה לצאת לדרך חדשה.

בפגישה השנייה היא ציירה תמונה מיטבית. אילו הכל היה מותר והכל היה אפשרי וזאת כדי שנוכל לדעת לאן פניה מועדות.

ואז גזרנו מטרות לעבוד עליהן ביתר הפגישות.

שאלתי שאלות שעוררו מחשבה והתבוננות חדשה על עצמה. הרמתי את התריס והיא ראתה מה חוסם אותה ומה יקדם אותה לעבר המטרה. כי באימון בשיטת אדלר מתייחסים לכך שהתשובות אצל הבנאדם.

ומה היה הסיפור - מה הפריע לה לרקוד?

הסתבר שהיה לה קושי באינטימיות ובלהיחשף. ובריקוד היה עליה לחשוף את עצמה גופנית ונפשית לפני כולם. ועכשיו כשהיא ראתה, זה היה מוכר לה היטב.

באימון היא הייתה מוכנה להשקיע את המאמץ הנפשי הדרוש ויצאה מאזור הנוחות. בעזרת פעולות קטנות מפגישה לפגישה היא שיתפה יותר בחיי האישיים ונחשפה בפני אחרים והזיזה את החסם.

ואחרי כל כך הרבה שנים שלא רקדה, היא לקחה שיעורים פרטיים אצל המורה לריקוד הכי הכי בעיר, ולא תאמינו! בחתונה של הבת שלה היא שתתה כוסית קטנה של וויסקי ורקדה במרכז הרחבה!