מהי הירושה הכי טובה שתוכלו להשאיר לילדכם?

היא התיישבה על הכורסא יפה ומכובדת. כלפי חוץ, היא אומרת, הם נראים משפחה למופת. גרים בבית מתוקתק עם גינה ונדנדה. אבל בפנים עוד רגע יתפוצץ.

הבכור מוצלח מוצלח. והצעיר ההפך הגמור, רק עושה ברדק. אי אפשר ככה יותר להיות. האווירה בבית מתוחה. תחרות וקנאה למי יותר למי פחות. זה לא משפחה זה קן צרעות.

ומדוע היא הגיעה לאימון?

כי הילד עושה צרות צרורות. קופא על שמריו. לא נותן לעצמו להתפתח ולמצה את כישוריו.

האמא היקרה מתייחסת ברצינות רבה לתפקידה ולוקחת על עצמה את האחריות לשפר את היחסים במשפחתה.

באימון היא נשאלה:

"מה אם היית מוציאה ומה אם היית מכניסה מערכת היחסים בין האחים הייתה טובה?"

היא חשבה וחשבה ועמוק בבטן היא ידעה. היא עורכת דין מצליחה. מומחית בניצחונות ומאבקים. ובבית שלה יש אווירה משפחתית של לחץ ושל תחרות מתישה. מחלקים מדליות על הישגים וצריך לעקוף בסיבובים ומי שלא מפסיד.

אבל במשפחה זה לא מתאים. כי כשאחים מנצחים אחד את השני הם מפסידים את היחסים.

הבן הצעיר בחר בטכניקה של הימנעות. הוא לא עושה בכלל וככה לא נכשל. הוא וויתר כי הוא מרגיש שבמשפחה הזאת יש מקום למדליות רק לילד אחד. והמקום הזה כבר נתפס.

​

ומה הבינה האמא היקרה?

שעליה להפחית את התחרות למינימום, ושבמקום כיסא אחד למדליות עליה לשים ספסל שיהיה מקום לכולם.

ומה בעקבות האימון השתנה?

היא החלה להשקות כמו טפטפת את הבן הצעיר, על הדרך והמאמץ והכישורים ועל מה שהוא.

היא עודדה כל אחד מהילדים לפתח את הכישרונות שלו למקסימום, אבל ביחס לעצמו ולא אחד על חשבון השני.

​

וראו זה פלא, הבן היקר הרים את הראש והחל לקחת אחריות על חייו ומסתבר שהוא תותח על.

כי הירושה הכי טובה שהורים יכולים להשאיר לילדים זה יחסים טובים בין האחים. אחים טובים יכולים ללוות אחד את השני עד סוף החיים.